בן-ציון זטלר בשנותיו האחרונות

יוצאות במוצאי שבת ברגל מפתח-תקווה לכפר-סבא, וביום הששי אחרי-הצהרים חזרו לשבות בביתם, התזונה לכל המחנה הזה בכפר-סבא היתה אוריגינאלית ביותר : לחם (ממאפיה שהפיקוח עליה לא היה קפדני ביותר) ושקדים, הן ,לא תחסום שור בדישו'.''

''ולא רק למאכל שימשו השקדים, אלא גם למשכב, בחצרו של האיכר רפופורט היו ערימות השקדים מסודרות בצורת חי'ת לכל ארכה ולכל רחבה של החצר, ועליהן מצאו להם אכסניה ללינה הפועלים הנוודים.

''אך היו אלו שנות הנעורים, ומי שם לב לרעב, לאי-נוחות, לעמל היים בשמש היוקדת, ולעתים קרובות גם לקדחת יוקדת, את הלילות היינו מבלים בנעימים בצוותא עד חצות, ותיזכר לטובה הפועלת בתיה ז''ל, המכונה אז ,סיביריאצ'קה', שניחנה בקול צלול ונפלא, ובו היתה מרדימה את כל המחנה.

''קבוצה אחת איוותה לה מעון את חורשת האקליפטוסים של כפר-סבא. והיטב זכור לי כיצד באחד הלילות טיילנו לחורשה הצעירה וסביב מדורה עליזה פגשנו חבורה מיוחדת במינה, היו אלה שלוש האחיות יצקר, בהירות השיער ובעלות עיני תכלת חולמניות, לבושות בשמלות לבנות ארוכות, ועמהן מספר חברים, ביניהם צבי שץ ז''ל, ד, צירקין (כיום צפריר) ואחרים.

''בוקר אחד, ביום ששי היה הדבר, אספו את כולנו בדחיפות והצטופפנו בחדר אחד, לפנינו עמד אדם צעיר, חיוור וקודר, וצער העולם בעיניו, הוא בא להיפרד מאיתנו, כי מגרשים אותו מהארץ, והוסיף : 'בנמל יפו עוגנות עכשיו אניות אמריקאיות, רבים יורדים בהן למצרים, בתקווה להגיע לכל חופי העולם ובלבד לברוח מהמצב הנורא שהשתרר פה, אבל אתם, חברים, אתם אל תעזבו את הארץ, שמרו על הנחלת', היו אלה דבריו של דוד בן-גוריון.

''שלוש אחיות נשואות היו לי אז באמריקה והיתה לי אפשרות להגיע אליהן - אז נשארתי בארץ'',

בתשרי תרע''ה (1914) סופר ב''הפועל הצעיר'' :

''עשרה פועלים אשכנזים עובדים עכשיו במושבה ועסוקים בהוצאת היבלית ובעקירת החילפה, מוציאי היבלית מקבלים לעת-עתה רק שליש ממשכורתם ואת שני השלישים הנותרים יקבלו כעבור ימי המשבר, הפועלים אוכלים כולם במטבח המסודר באופן טוב, יש לקוות שעם רדת הגשמים הראשונים יתרבה מספר הפועלים במושבה.

103