היתה לו לאפשטיין מחשבה טובה לחלק את האדמה לחלקות ולמכרן ליהודים שיעלו ארצה להתישב על הקרקע. אך בעקבהמומרות החדשות, שהטילה אז הממשלה הטורקית על עליה והתישבות של יהודים מרוסיה וגם מסיבות אחרות, שאין כאן המקום להאריך בהן, שכבה ההתעוררות של ''תקופת טיומקין'' אחרי התלקחות קצרהולא נמצאו קונים לאדמה זאת. אז פנה אפשטיין אל הנרי פרנק, המנהל הראשי של פקידות הבארון רוטשילד, שניהל את הענינים ממשרדו אשר בבירות. זה קנה ממנו את האדמה בשביל הבארון. לבארון היו תוכניות שונות בדבר סידור התישבות על אדמה זו. שליחיו עשו בה נסיונות בגידולים שונים, אך מכל התכניות לא יוצא כלום. בשנת 1896 נוסדה ברוסיה חברה בשם ''לבנות ולנטוע'', שמטרתה המפורשת בשמה היתה לסדר את התישבות חבריה בארץ. בשם החברה הזאת פעל שליחה מר נח קארלינסקי. היה לה, לחברה, ועד מרכזי בפריז שעליו הוטל להיות בקשרים קרובים עם הבארון. מטעם החברה נבדקה האדמה על-ידי ה' נייגו, מנהל מקוה ישראל, האגרונום קייזרמן שעבד בשרות הבארון ויק''א ומר מאירוביץ. השטח נמדד ע''י המודד המומחה מר משה סלור מפתח-תקוה.

לתכנית התישבות זו נעשה אז פרסום רב בעתונות העברית ובמכתביה החוזרים של החברה, הוגד למתענינים שהאדמה מתאימה בעיקר לנטיעת זיתים, גפנים ושקדים שאינם דורשים השקאה. חלק מהאדמה נאמר אז, טוב גם לנטיעת פרדסים, אך לפלחה

93