|
- ''פעטאר (''דודי'' - נוסח קריאה באידיש כלפי אדם קשיש ששמו אינו ידוע לפונה אליו), מה אתה קורא?'' - ותוך כי דבור הביט אל הספר שבידי הזקן ואמר: - ''אוהו, אתה קורא את קאנט בגרמנית? המבין אתה מה שאתה קורא? - גורדון קם מיד ובפשטות שבענוה, מתוך יצר טבעי של אדם נאור להעניק מידיעותיו לעמיתו, הסביר בקצרה ובעברית רהוטה את שיטתו של קאנט. (גם הדיבור העברי היה עיקר חשוב בתחיה הלאומית). ההסברה התמציתית מצאה חן, כנראה, בעיני הד''ר מזיא, שכן הוסיף לשאול: - ''היודע אתה גם לעבוד, כמו שאתה יודע את קאנט?'' על שאלה זו השיב מנהל העבודה מר גלמן: - '' לא רק יודע לעבוד, אלא הוא הפועל המוכשר והמסור ביותר בקבוצתו''. הד''ר מזיא לחץ את ידו והביע את שמחתו על שבפרסו נמצא יהודי כזה, יודע ספר ומדע וגם פועל טוב ומוכשר. בו במקום בקש ממר גלמן, שישים עליו עין לטובה לבל תכבד עליו העבודה יתר על המידה. גלמן השיב, שהאיש הזה אינו מסכים לשום הקלות ויתרונות לעומת שאר הפןעלים. עד כמה נמנע גורדון מכל דבר, שיש בו צל של קבלת תמיכה או עזרה בכל צורה שהיא, תעיד עובדה אופינית זו: כשנתרבה צבור הפועלים בפתח-תקוה הקים ''המשרד הארישראלי'' של ההסתדרות הציונית על חלקת-אדמה, שרכשה הקרן הקיימת בנין גדול לצרכי ''קלוב הפועלים'' (כיום ''בית הפועלים'' וקולנוע ''היכל''). שם היו הפועלים מתאספים בכל ערב לקריאה בעתונים, לשיחות ולפעמים להרצאות. ליד המועדון סודר מזנון. בו עמד מיחם, שמשפחת אורלוב (שעל קשרי עמה ידובר להלן) הביאתו מרוסיה ונדבה אותו למוסד זה. צעירות (פועלות ומבנות המושבה) התנדבו לשרות במזנון לפי התור, כדי שהפועל העברי במושבה יוכל לקבל כוס טה בערב במחיר גרוש טורקי אחד וגם עוגה במחיר מוזל. מובן, שהפועלים נהנו ברצון מהקלה זו בחייהם הקשים. אך פןעל אחד היה במושבה, א. ד. גורדון,
68
|
|