בוויטבסק הרבה לפעול למען הציונות ונבחר לועד הקהלה ולמוסדות אחרים. אגב נזדמן לו שם לעזור להתפתחותו של אמן יהודי גדול. הוא גר בשכר-דירה חדשי בבית הוריו של מרק שגל שהיה אז נער בעל נטיה חזקה לציור. בהשתדלות הגברת ביילין הסכימו הוריו, אחרי התנגדות ממושכת, להכניסו לבית-הספר לציור של אבל פן, שגם הוא היה אז בוויטבסק. וכשהנער דרש מהוריו שישלחוהו להשתלם בפטרבורג והם סירבו מחמת חוסר כסף, שוב טענו זליג ביילין ואשתו לטובתו והציעו לשלם את שכר-הדירה לשנה מראש, כדי שיהא כסף להוצאות לימודו של הנער הכשרוני. מרק שגל זכר למשפחת ביילין את עזרתה, וכשביקר בארץ כעבור שנים רבות, והוא אז כבר אמן מפורסם חקר עד שנודע לו מקום מושבו של ביילין ונסע לכפר-סבא לבקרו בביתו.

ב-1915 גורש ביילין לסיביר ב''אשמת'' פעילות ציונית והתגורר באירקוצק עד ששוחרר עם פרוץ המהפכה וחזר לוויטבסק. כעבור זמן לא רב אסר אותו גם המשטר הבולשביקי ב''אשמה'' זו עצמה וישב שנה בכלא בוויטבסק יחד עם שאר הציונים שבעיר. אחרי ששוחרר הצליח לקבל רשיון לצאת מרוסיה ובשנת 1923 עלה ארצה והתישב בכפר-סבא על אדמתו.

כאן הוא משקיע הרבה פעולה ומרץ בפיתןח המוסדות הדתיים ויש לו חלק רב בבנין בית-הכנסת הגדול והחזקתו. הוא מיצג במועצה המקומית את הצבור החרדי

חוץ מהאנשים שהזכרתי עד עתה, תושבי כפר-סבא, זכורים לטוב גם אחרים, ''תושבי-חוץ'', שהגדילו לעשות למען פיתוח המקום.

בראש וראשונה היה צריך להזכיר את ר' שמעון רוקח

186