|
הותיקים את כפר-סבא ועברו העירה לעבוד בבנינים בשכר גבוה. בכפר נשארו רק פועלים חדשים מעטים, מעולי גרמניה שלא היו מוכשרים לעבודה ולא ידעו להחזיק מעדר ביד. במשך החורף העסיקו אותם בקטיף. כשהגיע האביב, עונת העידור וההשקאה בפרדסים, ופועלים אין, ובאין עיבוד והשקאה, הרי יאבד יבול השנה, נמצאו הפרדסנים במצוקה גדולה. סוף סוף לא נשארה בידם ברירהאחרת, אלא להעסיק פועלים ערבים. יש מהאכרים שהחלטה זו עלתה להם בהרבה יסורי נפש ואפילו בבכי ממש. כך ראיתי בעיני את מר איידלמן מגן השרון כשבא אל הועד החקלאי ובדמעות בעינים התאונן על הסכנה הצפויה למשק שלו ושל חבריו בקנדה, שהפקידו בידו את רכושים על מנת שיכין להם בסיס-קיום בארץ-ישראל. כעת מאיים עיקרון העבודה העברית (שאיננה בנמצא) על הפרדסים בחורבן. גם הוא הוכרח להכניס זמנית פועלים ערבים כדי להציל את המשק. בתקופה מאוחרת יותר, כשהמחסור בידים עובדות איים על המשקים הקיבוצים של אנשי השמאל, גייסו המוסדות את הנוער הלומד והכריחו כל צעיר בעל ידים לצאת לעבודה לעזרת המשקים בלי נטילת שכר. אל אנו, למרות כל קרבנותינו העצומים באוננו ובהוננו למען יסוד מושבה בארץ-ישראל וקימומה משני חורבנותיה, לא היינו אלא ''בועזים''. למען המשקים שלנו לא עשו המוסדות כלום כדי להצילם מחורבן ולספק לנו עובדים עברים בשכר הוגן. אף-על-פי-כן פטור בלא כלום אי אפשר, ובכן נתעוררה דעת הקהל לעשות למען העבודה העברית בדרך נוחה הרבה יותר. אמנים, סופרים ומורים יצאו לפרדסי כפר-סבא לקיים מצוה לאומית, שנמשך העירה בכבלי הקסם של שכר קוניוק-טורלי גבוה. רק המשורר חיים נחמן ביאליק ז''ל לא נגרר אחרי התעמולה הפטריוטית הזולה. לא זו בלבד שסרב ללכת
164
|
|