ואכן היה זה יום חם מאד בפתח-תקוה, יום ההתנפלות והגנת-הגבורה שנשאר לכרון בתולדותיה ובתולדות הישוב כולו. בו ביום נפלו ארבעה מאנשי ההגנה, שלושה מבני המושבה: אבשלום גיסין, חיים צבי גרינשטיין, זאב אורלוב, וחברנו מכפר-סבא נתן רפופורט, זכרם לברכה ולתפארת.

אחרי שעות אחדות של הגנת-גבורה, שהרבתה את חללי הפורעים, סוף-סוף נשלח צבא הודי לסיים את מלאכת ההשקטה. כך נשאר פתחון-פה למסיתים לומר, שאלמלא התערבות הצבא היו הפורעים מצליחים... מאז נשאר הצבא במשך כמה שבועות במושבה ובסביבה.

יםים אחדים אחרי ההתנפלות נסענו בלוית חיילים מספר לראות מה נשאר לנו מכפר-סבא.

המראה היה מרגיז ומדכא. הבתים נשרפו כולם באש. בביתי נשרף הגג כל הרעפים נפלו לתוך החדרים ונשברו. שבריהם כיסו את הקרקע בגובה כחצי מטר. הדלתות, התריסים,מסגרות החלונות וכל עץ שבבנין היה למאכולת-אש. במקום זגוגיות החלונות מצאנו גוש אחד של זכוכית מהותכת באש התבערה. מהמרצפות לא נשאר שריד. אותן הספיקו לגנוב בשלמותן בנחת ובאין מפריע. בחצרי היו כמה ערימות של אפונה ירוקה - חלק מהן נשדד והשאר נשרף. היתה לי משתלה של עצי פרי, זיתים וענבים, שהייתי מוכר ממנה שתילים לכפרי הסביבה - והכל נעקר. חורבן והרס גמור.

153