ובכן שכרו שמה תנור והכינו חטה, והכינונו פועלים שילכו שם לאפות את המצות. ואחרי שהכל היה מוכן, והיו צריכים להתחיל לאפות ולשלוח את המצות לכפר-סבא, והנה נודע לממשלה הצבאית הטורקית את המקום שאנחנו משיגים צרכי-אכל לקנות, ופקודה נמרצה נשלחה לקלקליה ולכל הסביבה, כי מי שימכר ליהודים מכלת וכדומה, ישפט במשפט הצבא בכל חומר-הדין.
הקלקילים, שגם בלאו הכי שנאו אותנו, אחרי פקודה שכזאת, אחרי שראו שהננו פשוט הפקר, לקחו להם חזרה את החטה שמכרו לנו, ואת שליחנו מר פרילקורט אסרו קודם, ואח''כ גרשו אותו מקלקליה, וצוו עליו שאסור לו להראות שמה על אדמת הכפר. וגם מר שלוש סבל נוראות, וכן המהגרים היהודים שהיו שם אחרי שראו שהיה קשר בינינו ובין אחינו אלה ועזרנו איש לרעהו, גרשו אותם מקלקליה, והם נסעו משם לכפר-גמל הקרוב, ששם ראו את החזית וקוו לגאולה תמיד אע''פ שסבלו גם שם הרבה מאד.
ובכן נשארנו פתאם בלי מצות לפסח. שלחנו שליח מיוחד לחדרה ולזכרון, ודרשנו עזרה תכופה באיזה
60
