הקורא יתפלא על שאני מתאר דברים פשוטים שכאלה. אבל מי שיודע בכמה קושי ומסירת-נפש עלה לנו לברא יש מאין, אחרי ששום דבר הנתוץ לזה לא היה בידינו ורק ברצון כביר כזה של הד''ר קריגר נעשה הכל. מובן שלא לחנם הנני מזכיר את זה, לא איש אחד מהנשארים בחייפם מהמהגרים ששכבו בבית החולים הזה חייבים תודה לד''ר הנ''ל על הצילו אותם

הדיזינפקציה נעשתה, בית החולים סודר, והרבה אנשים, נשים וילדים, שנכנסו לבית החולים מסוכנים יצאו בריאים. בבית החולים שמשו הד''ר קריגר לפעמים בזמן שבא אלינו, והד''ר פיגנבוים כל זמן היותו בכפר-סבא. והלא הקורא ישאל ''מאין לקחתם לכם כ''כ הרבה לבנים בשביל בית חולים שכזה, סדינים,כתנות וכו? הד''ר קריגר מצא עצה גם לזה, נתן פקודה לועד הסניטרי ומר טברסקי בראשו, ללכת לכל הבתים מקום שנמצאים חפצים, חבילות בגדים של אנשים שנסעו לפ''ת והשאירו את חפציהם בכ''ס, ולקחתמהחבילות כל מה שנחוץ לבית-החולים, בין בגדים ובין כלים. מה שיהיה אח''כ - או שהצבור ישלם, או שהועד ישלם, איך שיהיה, אבל לע''ע אנחנו צריכים להציל את הנפשות, ולא נתחשב כלל עם הרכוש, כי רכוש אפשר להחזיר, אבל נפש שהלכה - מי יחזירנה''.

51