| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא

למחרת היום ההוא אחרי שבאו עוד עגלות, באו פתאום הזנדרמים מטול כרם ופקודה בידיהם לשלוח את כל מהגרי מפ''ת מפה למקומות בלתי ידועים , רק צפונה, צפונה. השתדלנו בכל מיני השתדלוית , אבל אלה אחרי שכבר הושבנו את פ''ת באהלים לא ידעו להבחין בין החדשים והישנים ואנחנו לא גלינו כמובן. אז, אחרי שפיסנו אותם . . . הסתפקו שנתן להם רק אחדים שילחו לקלקיליה עם הרכבת וישובו אח''כ. הם צריכים רקלהראות שהם גרשו , זאת אומרת שקימו הפקודה. נמצאו מתנדבים אחדים שהסכימו ללכת וגם אני הייתי אחד מהם, אבל לבסוף לא הסתפקו בזה ולקחו גם משפחות אחדות שזה רק באו מפ''ת ולא הספיקו להסתתר ושלחום אתנו. בדרך הכנו הזנדרם הראשי בשוטו מדי פעם-בפעם. אבל אני עשיתי את מלאכתי , לקחתי את ככרות לחם ובדרך חלקתי אותם בין ההולכים.וזה בראותי ככה אז הוא אומר : אתה ''ראיש אל מהגרין'' צריך להכות אותך יותר בשביל כלם.באנו לקלקליה ואחרי צרות ונו. אבל גם בלילה זה היו מקרי החמס רבים, וצעקות נשמעו מכל האהלים, השתדליות שבנו כלם לכ''ס, ורק המשפחות האחדות שהביאו גם את חפציהם שולחו לחדרה ושם ישבו להם במנוחה קצת עד השחרור. בשובי אמר לי מר חיט כי עלי היה לא לרחם על החדשים אלא יותר טוב היה שישלחו אותם הגלילה למושבות היהודים, כי מי יודע מה שיוכל לצאת מהצפיפות הזאת . אבל היה כבר מאוחר, כי כלם כבר ישבו תחת הגגות, והורוה ששמשה לבית תבשיל נתמלאה מפה לפה, והתמידה התקוה אצל כלנו כי כל זה יארך רק ימים אחדים, לכל היותר - שבועות. והאם 36