בזמן ההוא נהיינו סגורים מצד פ''ת וכן גם מהגליל וכל קשר עם יהודים פסק ולא היה לנו לא כסף ולא שוה כסף, במה להחיות את נפשות הרעבים, ובעיקר לא היו צרכי אוכל. ובכן נסעו ה''ה אשכנזי וסלור לכפרים הקרובים אולי ישיגו בהקפה מעט קמח או מעט חטה, לחלק להקהל הרעב, אבל אין, אין איש נותן בהקפה.מה לעשות? לבסוף נמצא ערבי אחד שהציע שיקחו ממנו דורה בהקפה. מאין ברירה לקחו את זה. חפצו לטחון שם את הדורה, לא הרשו. ובכן הין מוכרחים להביא דורה שלמה לכ''ס ולחלקה תיכף למהגרים הרעבים, וקנינו ריחים של יד אחדים מקלקיליה והבאנו אותם לכ''ס לרשות הקהל שיטחון כ''א את הגרעינים שיש לו, חטה-דורה וכדומה. אבל הרעב הציק להרבה מאתנו למהר לבשל את הדורה שלמה כמו שהיא ולאכלה, מפני כי אי אפשר היה לחכות את התור של הריחים לטחון אותה, ובהיותנו בלתי רגילים עם המאכל הזה קלקלנו את קיבתנו כלנו, וסבלנו מזה מאד.

אחרי השתדלות רבה הרשו לנו להביא מפ''ת קמח עבור המהגרים, ובסכנת נפשות ממש העבירו תחת יריות

31