אחיו של נעמן שנדון למות ע''י המשפט הצבאי התורכי בשעת המלחמה באשמת רגול לטובת אנגליה. נתחנך בראשון-לציון בבית-ספר העממי והצטיין בלמודים.

בשעת המאסרים בראשון-לציון בקשר עם הרגול, בשעה שאסרו את אחיו והוריו ונשאר יחידי בבית בחברת אחותיו מאירה ושפרה ועוזי בן נעמן, מבודד מכל בני המושבה, היה ילד בו 13. בידעו שאף אחד מבני המושבה לא יעזור לו, היה הולך בלי פחד יום יום ברגל יחידי לרמלה הערבית - מקום שהוריו היו אסורים - לבקר אותם, להביא להם בגדים ואוכל.

עם הכיבוש, כשהופיעו הגדודים הערבים וחנו על יד ראשון-לציון, היה נמצא תמיד בחרתם. התקנא בכל המתגיסים. במאורעות תל-חי, בשעה שהמצב בגליל היה מסוכן, התנדב להעביר בזוג פרדות ועגלה של אביו כמות נשק לגליל. היה אקטיבי מאד בהגנה, סכן לא פעם את חייו בכל מיני שליחויות, יחידי בלי עזרת איש. כעבור שנה וחצי והוא בן 15 שנה, בשעה שיצרו את גדוד הסרדיוטים, הלך בעצמו לירושלים, הכחיש את גילו הצעיר ונצטרף לגדוד הפרשים. היה צעיר אך בעל גוף רחב, חסון ובעל הבעת פנים מבוגרת. השתתף בגדודים, אשר טהרו את מחוז שכם משודדים בראש פינה ובכל גבולות הארץ. כעבור שנתים סים את שרותו בצבא, התמסר לעבודה חקלאית, שקד בלמודי השפה האנגלית ובלמודים כלליים באופן פרטי, התמחה במכוננות. היה חבר פעיל בחוג המכבי, ובתזמרת המקומית בראשון-לציון. ער, חבר טוב, ובתור כזה היה חביב על כל חבריו שזוכרים אותו לטובה עד היום הזה.

בהיות בן 24 (1928) נסע אל אחיו איתן שנמצא אז באפריקה המזרחית ובמשך זמן קצר למד את שפת הילידים, השתתף תמיד בציד חיות הבר וידוע היה בין הצידים בתור אמיץ וקלע מצוין. בהיותו מחונן בקול נעים השתתף גם בלהקת האופרה המקומית

געגועיו הרבים למשפחתו ולמולדתו היו גדולים וכעבור שנתים חזר לארץ-ישראל, אבל כעבור זמן קצר עזב את הארץ ונסע לספרד בשביל להתמחות בחקלאות ובפרט בענף ההדרים

שם למד ועבד במשך שנתיים ימים. כשגמר, חזר לארץ ונתקבל ע''י ה' חנקין, מנהל חברת ''האוצר'', בתור מנהל משק ''אוצר'' ע''י קלקליה. היה אהוב מאוד על העובדים והראה כשרונות מצוינים להנהלת ופתוח משר חקלאי בידיים עבריות

25