יוסף שפירא:''אבותינו נפלו על קדושת השם, אנו על קדושת הארץ. אין פינה בעולם שיתנו לנו לחיות שקטים. כאן הנסיון האחרון שלנו לחיים, ואין יסורי מיתה או אלמנות יכולים להחלישנו. במקום שיש בית קברות שם יש גם חיים. נמשיך בעבודתנו!''

יצחק שפירא: ''הולך תמים, אדם ישר ודובר אמת. - כזה היה טוביה רבינוביץ כל ימי חייו אתנו במושב. ועל אף העוול האכזרי שנעשה לנו נוסיף להיאחז בקרקע. על קברו הפתוח של טוביה רבינוביץ אנו מתחייבים להמשיך במפעלנו ולדאוג למשפחה, האלמנה והיתומחים.''

יליד פולין. עלה לארץ לפני שש-עשרה שנה עם ראשית העליה השלישית. מסוללי כביש עפולה. עבד שמה כשנה. משם העבירו אותו לסרפנד, והוא הסתגל יפה לעבודה. מסור ובעל משמעת. כשנגמר בנין הכביש בסרפנד, נשאר מחוסר עבודה - הימים ימי חוסר עבודה בארץ. אחר כך עבד בכבישים הפנימיים בשכונת בורוכוב ורמת-גן.

היה אהוב על צבור הפועלים ועל נותני העבודה. אדם שקט וטוב. פועל מסור מתמיד בעבודה. כשגמר בעבודת הכבישים, החליט להכנס לעבודה חקלאית, בעוד שכל חבריו עברו לעיר. הוא נשאר ברמת-גן והיה גר בצריף עבד שמה כמה שנים. אף בימי הגאות המשיך בעבודה חקלאית. היה חלש מאד וזמן קצר היה מחלק את ''דבר''. משהתחילו בשרון הצפוני לבנות את הנקודה החדשה ''גן-חיים'', עבד בה כמה שנים והמקום נראה לו כמעבר להתישבות. חלק מהצבור החקלאי, ביחוד, הותיקים, הסתדר במקצוע הבנין בכפר או עברו העירה, וטוביה, פועל חלש בגופו אבל חזק ברוחו, נשאר במקומו.

אחרי טלטולים ונדודים בארץ במשך חמש-עשרה שנה, עבר סוף סוף להתישבות בצופית, בתנאים הקשים של ''התישבות-האלף'', ופיתח לו משק יפה. היה מלא תקוות גם בימיו האחרונים, כשהעבודה מאומצת ביום והשמירה בלילה.

יצא בלילה לשמור, להגן על הארץ ועל כבוד האומה ובדרך לעמדתו הקבוע פלח כדור את גרונו. נלקח אחד החברים הטובים, המסורים והנאמנים.

א. גלוז

18