עם עלית היטלר לשלטון נשברה דרכו. הכיר שחי בטעות חמורה. הד הציונות חדר לעיירות ולכפרים בגרמניה, וללא הדרכה, ללא ארגון, חש אליעזר, כי זו דרכו. הצטרף לשורות החלוץ. לא חכה עד שיבואו אליו ללמדו. בין הראשונים מסביבתו יצא להכשרה, לעבודה גופנית בסביבה זרה. נשלח לעיירה קטנה בצרפת, ולמד ריצוף, ריכז סביבו נוער יהודי מתבולל. יצר חוג עירוני למהגרים. אסף כספים לקרן-הקיימת, קשר קשרים ושמר עליהם גם אחרי שעבר לקבוץ הכשרה אשר על הגבול הלוכסמבורגי, על אדמת צרפת. למד את אשר ניתן לו ללמוד. ביקר בחוגים, באספות, הפך לילה ליום, חייו היו ערים, בוערים. וכעבור שנה הועבר קבוץ ''העולם'', אשר באלטויס. ומיד בלטו מרצו וכשרונותיו של אליעזר. מהר תפס את המציאות החדשה, הכיר את האנשים, התמסר לכל ענין וענין הן בעניני משק הירקות העצמאי והןן בקשיים של חיי חברה מחוסרת הנסיון. הסתכל, שוחח, כתב ושאל, נסע והתייעץ, גייס עזרה ונסה בלי מנוחה ובלי עייפות למלא את החסר, לבצר בו את אשר רכש לו. . בערך של השפה העברית הכיר מהר. היה מורה ותלמיד גם יחד, ער לכל מפעל ציוני, ובכליון עינים חכה לאשורו לעליה.

עם עליתו ברורה היתה דרכו - לקבוץ. לא ראה את הארץ, כי עלה ימים ספורים לפני פרוץ המהומות . הוא ככל עולה חדש - מצא חברה וצורות חיים, אשר לא הלמו את שעוריו. מיד התחיל לשאול וללמוד, גם כאן התאמץ ןלמד עברית, שמע ועיבד את החומר הרב והמגוון, אשר ראו עיניו הצופות, ואשר שמעו אזניו הקשובות. לא הספיק להבין את הכל, ולהכות שורש בחיי הקבוץ ובעבודתו בארץ. ראה את עצמו שוה לכל חבריו - גורלם גורלו; דרכם -דרכו.

והנה הלך ולא חזר. טרם הספיק להוכיח את כשרונותיו השונים ואת כוחותיו המפותחים. המכירים אותו יודעים, כי אבד לנו לא רק חבר נאמן, אלא חבר בעל יכולת רבה, מסור כולו ותמיד לתנועה ולמפעל.

''רק לשם החיים הולכים בני העבודה למות''

פריץ ליכטנשטין

10