נזכר את הרחוקים, העזובים
לנפשם יום וליל בקצות מולדת
באין מחסה ובלב המוראים -
כל אח בודד, כל נקודה נפרדת.

אשר נקרה בדרך לתומו
ונוה אחים רחוק, ויד שוטמת
מאחורי כל סלע לדמו
באין רואה אורבה ומאימת.

כל אח יוצא שלום לפעלו -
אשר יחוס על קמתו נשדפת
ולשדה ישכים עם מגלו;
אשר יוציא בהמה גועה מרפת.

נזכר עמל אחים שנעזב,
כל נטע רך, הפקר לאיבה עוקרת:
את החיטה, באין פוקד תזהב,
את השעורה, תבשל ליד מבערת.

נזכר כל צריף עמל מול המדבר,
כל אהל דל, כל שכונה נדחת;
את כל נהג בודד אשר אחר,
אליו יצפון כדור של יד רוצחת.

נזכר כל נטף דם טהור, רונן -
יקר חיים נפלו על במותינו;
ותקדש היד אשר תגן על צריף קטן -
על קטון משמרותינו!

8