המנשל את הפועל העברי - הוא פושע ישראל

. מר פיכמן דבר לפניכם ארוכות על גודל ערכה של ''העבודה'' מכמה וכמה בחינות, ואני חושב למותר להוסיף על דבריו החשובים שהרי כמעט כל אלה שהתאספו כאן שייכים למעמד הפועלים והעובדים והם יודעים היטב , כי ''העבודה'' היא אחד משלושת הדברים שהעולם עומד עליהם. לכן אגש מיד להשיב על השאלה: למה הלכתי למשמרת?

מלים אחדות על ה''אני מאמין'' שלי; בבואי לארצנו לפני שבע ושלושים שנה (תרנ''ז) הייתי תלמיד אדוק בתורת רבי אחד העם ז''ל, כי א''י יכולה וצריכה להיות רק מקלט ל''מרכז רוחני'' של עמנו, רק לאלה שחיבת ציון ורעיון תחית עמנו יוקים בלבם כאש תמיד, כלומר העיקר היא ה''איכות'' של הבאים להשתקע כאן. אבל אחרי שבתי בארץ (במושבות ובירושלים וביפו) ימים מועטים נוכחתי כי גם ה''כמות'', ואולי בעיקר ה''כמות'' חשובה מאוד להגשמת הרעיון של תחית עמנו בארצנו. ה''כמות'' היא תנאי מוחלט לכך. חובה עלינו לרבות ולפרןץ בארץ, כי אם לאו, לא תהיה לנו תקומה פה וגם המרכז הרוחני לא יוכל להתקיים. על כן אמרתי כי עלינו לשמוח על כל יהודי ויהודי הבא הנה, אף אם אינו דומה למלאכי השרת, אף אם איכותו הרוחנית והמוסרית מסופקת מעט או הרבה, ואפילו אם היה בגולה תגר או סוחר בסוסים גנובים, כי בבואו עם בני משפחתו להשתקע פה, הרי הוא מרבה את מספרנו בארץ. ובנידון רבוי כמותנו חשובים שני אלה יותר מגדולי חובבי ציון והאידיאולוגים של הציונות שהם יושבים להם בשלווה בחוץ-לארץ ישיבת קבע. כמורה וכמחנך האמנתי בכוח החינוך, ואם הדור הראשון אינו הגון כל כך, הדור החדש, בניהם אחריהם, שיקבלו חינוך לאומי טוב בארץ, יחוה את הישוב הרצוי לנו. כן למשל, תל-אביב הפורחת שלנו, אין אני שמח שמחה גדולה על הבנינים השגיאים שנבנו ונבנים ע''י אנשים שאין להם כל זיקה לציונות, שרובם רודפי בצע המפשיטים את עולם של הדיירים; נפשי בוחלת בכל אלה המחסנים הנהדרים עם חלונות הראוה שלהם, שבנותינן צובאות עליהם, מסתכלות בתאוה בכל סמרטוטי-המותרות שבהם ועוברות על ''לא תחמוד''. אבל מאידך גיסא עלינו לשמוח שמחה גדולה, שתל-אביב היא הגורמת להתרבות הישוב (אומרים שיש בה כמאה אלף נפש, כן ירבו!) ואני מאמין כי רק ע''י רבוי ה''כמות'' שלנו, רק ע''י הבאים המרובים ''ישרש יעקב'', ולהיפך כל דבר הגורם להמאטת הישוב - חטא לאומי אשר לא יכופר.

ועל כן חושב אני את כל האפנדים שלנו המנשלים את הפועלים העברים מפרדסיהם - לפושעי ישראל המקרקרים את יסודות קיומנו בארץ. לפיכך הלכתי אל המשמרת יחד עם חברי להפגין ולמחות כנגד הפשע הזה.

שהינו שם כחצי יום זכינו גם למשלחת של שוטרים וקורפורל אנגלי בראשם שבאו לחקור אותנו, מי אנחנו ומה מעשנו פה. וכשהשוטר היהודי שאל לגילי ואמרתי לו שאני כבן 72, התפלא מאוד ואמר: ''בן 72 ואתה פה. מי יתן ואזכה לגיל כזה''. עניתי: אני מאחל לך זאת מקרב לבי ובלבד שתבחר לך משרה הגונה יותר. כל שכרי היה שהפועלים העומדים במשמרת שמחו עלינו שאנו עמם בצרח. הם שמחו מאוד על שיחותינו אתם על בעיות חברתיות וגם בשאלות הלשון העברית, אבל לא אכחד מכם כי יצאתי משם בפחי נפש וביאוש גדול. מובטחני שהמשמרות הללו לא הביאנה כל תועךת ממשית. והרי עיניכם הרואות כי מיום שהתחילו המשמרות הולכים ורבים ''המנשלים'' כאילו להכעיס''.

אחד מחברינו משך אותנו להכנס לפרדס המלא עבודה זרה ולדבר עם בעל הפרדס ולהוכיחו בשם ציונות. השער היה סגור ונעול לפנינו. הבועז ענני בגאווה ובגודל לבב ע''י משרתו: אנשים העומדים במשמרת אין לי עסק אתם. ובאמת מה לבועזים האלה ולציונות? הם שמעו שמועה כי יש ''ביזנס'' בפלשתינא ועל כן נוהרים הם הנה, עטים על השלל.

כל זמן שהישוב יבנה על יסוד הקפיטל הפרטי אין לנו תקווה, כי היסוד הזה רקוב הוא.

הקפיטליסט אינו יודע מוסר, לאומיות וכו' כי אם חשבון . אינו שואף אלא להרבות את ממונו. חז''ל אמרו בשעתם: ''מי שיש לו מנה רוצה מאתים''. וכעת ייאמר: מי שיש לו אלף לא''י רוצה עשרת אלפים. איש ה''ביזנס'' טוען: לי הכסף ושואף אני שיכנים לי יותר ויותר, והפועל הנכרי עולה לי פי כמה וכמה בזול יותר מהפועל היהודי. ומעלה יתירה יש לו לפועל הנכרי שהוא חמור גרם ונוטה שכמו לסבול בשעה שהפועל היהודי יחסן הוא ורוצה לנצל אותי. ולפי השקפתו על החיים - צדיק גמור הוא בעיניו. שמעתי עוד טענה אחרת מפי אחד הפרדסנים: הפועל היהודי עצל מטבעו ומתרפת במלאכתו במזיד , ב''פרינציפ'', הוא מבזה אותי, את הבורגני, ומתיחם אלי באיבה גלויה כמצוות התורה של ''מלחמת המעמדות''. אין אני דן עתה בדבר היחסים האלה שבין המעביד ובין העובד. אולי יש קצת אמת בטענה האחרונה. אולי כדאי שהפועלים יפשפשו קצת במעשיהם ויתקנו את הטעון תיקון. אבל אין זה מעניני עתה. לעת עתה צפויים אנו לסכנה גדולה, סכנת צמצום כמותנו בארץ . חובה עלינו לקדם את פני הרעה. בעמדי במשמרת שוחחתי בנידון זה עם הח' י. הוא הורה לי באצבע על פרדסו של אחד ה''מנשלים'': ''ראה כאן יש שטח של 300 דונםוהרי כאן יכולים היו להתפרנס כמה וכמה משפחות עובדים''. והלא בדברים האלא השמיענו ויצמן באחד מנאומיו: מוטב לנו ששטח של 300 דונם יחולק לשלושים משפחות עובדים ולא יהא קנינו של יחיד היושב בחוץ לארץ ומצפה לרווחים הבאים לו מארץ-ישראל''. אבל כלום יש לנו יכולת לנעול דלת בפני אלה השואפים להעשות ''לנדלורדים'' בארצנו? משבח אני את ה''קרן הקיימת'' על עקרונה הגדול, שאינה מוכרת את קרקעותיה לספסרים וליחידים רכושנים שאין עיניהם אלא אל הבצע. והננו ''עם נבל ולא חכם'' שאין אנו מתאמצים בכל כוחותינו להרבות את הונה של הקרן הקיימת. לדעתי מוטב לה להסתדרות הפועלים להתאמץ להשיג קפיטלים אפילוברבית הגונה ולהרבות ביסוד קואופרטיבים של עובדים יצרנים בכל מקצועות התעשיה והחקלאות (כנהוג בהרבה מדינות נאורות), תחת אשר היא מבזבזת את כוחותיה למלחמת העובדים במעבידיהם. אבל אין אני בקי באקונומיקה סוציאלית ומניח אני למומחים לעסוק בפרובלימה חשובה זאת.