מגלת כפר-סבא


| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא

כפרנו ואמרו לנו שהם בורחים לעפולה. ובכן היינו בטוחים כי הגאולה קרובה לבא. עוד ימים אחדים ונושע. אני הלכתי לפ''ת ושם עוררתי את הועד לישיבה וישבנו ודנינו על המצב. והעירותי ביחוד ע''ז שעכשיו מכיון שהמלחמה מתקרבת אלינו יוכל לקרת שכ''ס ופ''ת יתחלקו ויפסק הקשר בינינו לאיזה שבועות (ליותר לא היתה לי השגה). מר ב. יפה אמר, שאמנם יכול להיות מקרה שכזה, אבל רוב החברים לא הסכימו עם הדעה הזאת, באמרם כי בטוח הדבר כי הטורקים בורחים עד עפולה. אני מטעם הנ''ל דרשתי עבור כ''ס סכום הגון, לפחות 500 לי''ט וקמח לשבועים, אבל הסכימו ל-300 לי''ט וקמח לא הספיקו לשלוח, אע''פ שהבטיחו לי לשלוח תיכף.

לקחתי את הכסף ושבתי לכ''ס. בדרך נתוספו עוד מהגרים ששבו מפ''ת למשפחותיהם ולאהלים. פחדנו מאד מהתנפלות בדרך ע''י אנשי הצבא הבורחים, אבל באמצע הפחד היתה התקוה-לגאלה השוררת בכל, ואוירונים אנגלים שרדפו אחרי הבורכים וירו עליהם ממכונות יריה, הסתובבו למעלה מראשינו, ובחשבם אותנו לאנשי צבא, מפני שהלכנו כ-10 כ-15 איש יחדיו. התחילו גם לירות עלינו. אבל אנחנו הסתתרנו תחת העצים, ואח''כ יצאנו ומהרנו לשוב למקום מושבנו. בינתים התפשטה שמועה בכ''ס בין המהגרים כיהתנפלו עלי בדרך. והרבה יצאו לראות מה קרה ובראותם כי הנני בא בריא ושלם, רצו להודיע במושבה, ובהכנסי במושבה קבלוני כמעט כל המהגרים בשמחה משני צדי הדרך, כלו הייתי איזה אורח-חדש שבא.

28

  מגלת כפר-סבא, מאת מנחם קליונר
| התוכן | עמוד קודם | עמוד הבא