רביזיוניסטים לעזרת עבודה ערבית ב''גן השרון''

המשק היחידי בכפר-סבא ובכל השרון אשר מכר את הפרי לסוחר ערבי מבלי הבטיח את העבודה העברית באריזה ובהובלה הוא משק ''גן-השרון, המתנהל ע''י מר אידלמן. משנודע הדבר למועצת פועלי כפר-סבא נכנסה במו''מ עם מר אידלמן ודרשה לתקן את הדבר. מר א. טען, כי לא היתה לו ברירה והוא קשור בחוזה עם הסוחר הערבי. המו''מ עם סוחר הערבי גם הוא לא נתן כל תוצאות חיוביות. מ. פ. כ''ס הזמינה את פועלי המשק, חברי ההסתדרות חברי הבית''ר והסבירה את מצב הענינים והציעה שיתוף כל פועלי המשק במו''מ ובפעולה לשמירה על עבודה עברית. ב''כ המועצה הודיע, כי מקומות העבודה יישמרו לחברי שני הצדדים המשתתפים בפעולה.

ב''כ פועלי בית''ר הודיעו, כי בשבילם אין הבדל במספר הערבים הנכנסים לעבודה במשק, ולכן הם מודיעים על הסתקלותם מפעולה משותפת נגד הכנסת עבודה ערבית. כעבור 3 ימים קבלה מ. פ. כ''ס מכתב מאת סניף ארגון עובדי הצה''ר והבית''ר בכפר-סבא בו הם כותבים: ''יש לנו יסוד להאמין, כי במשמרת זו הנכם מתכוונים להוציא מידינו את המקום היחידי לעת עתה שנשאר לנו בקטיף. לא נוכל, איפוא, להסכים להוציא מהכלל את פרדס ''גן-השרון''. הם הציגו תנאי להשתתפותם במשמרת בפרדס ''גן-השרון'' שהמועצה תכריז מלחמה גם בכל אותם המקומות שהובטחה בהם עבודה עברית מלאה, מלבד אורז ונגר ערבים העובדים בקביעות אצל הסוחר הערבי.

מ. פ. כ''ס פנתה מחדש ב-7 לדצמבר לפועלי הבחר במכתב-הסברה על המצב: ''רוב קוני הפרי בשרון ובכ''ס ערבים. על פניתנו לועד החקלאי בהתחלת הקיץ להפגש ולדון על הבטחת העבודה בפרי - לא נענינו. התחילה מכירת הפרי. הראשון אשר מכר היה אהרונוביץ. על אף הצאמצותו להשיג עבודה עברית מלאה לא הצליח להשיג את הסכמת הסוחר הערבי. זה טען לבסוף, כי לפחות האורז והנגר, עובדיו האחראים בקבוצת האריזה, יהיו משלו. השלמנו מתוך הכרח לסידור הזה, כי ראינו בו בטחון לקיום התביעה לעבודה העברית מצד הסוחר הערבי וקביעת תקדים לסוחרים הערבים האחרים. נוסף על הערובות להבטחת העבודה ע''י החוזה שבין הפרדסנים והערבים נחתם בינינו חוזה על העבודה למען לא יהיה לסוחר הערבי מקום, בזמן המו''מ על התנאים והסדורים בעבודה להשתמט ממלוי התחייבויותיו לעבודה העברית. הדבר הזה קבע באמת את הדרךשבה הלכו יתר הסוחרים הערבים. לכולם הוברר, כי בשרון אפשר לקנות פרי רק על בסיס עבודה עברית, ושחוץ מאורז ונגר לא יוכלו להכניס פועלים ערבים נוספים. מפני החשש שהסוחר הערבי ישתמש באפשרות הניתנת לו לפי החוזה עם הפרדסנים להכניס לכל פרדס ופרדס ולכל בית אריזה (וישנם שנים שלושה - במקצת פרדסים) קבוצה שחכיל שני בעלי מקצוע ערבים (דבר שיכול להגדיל את מספר הערבים במושבה באופן מופרז) אחזנו באמצעים לתיקון הדבר: השכלנו לחתום חוזה המגביל את מספר בעלי המקצוע שהוא רשאי להכניס לכל המשקים שבהם קנה פרי (כ''ס, גן-חיים וגרדינגר) ולצמצם ע''י זה עוד יותר את האפשרות של הכנסת ערבים למושבה. כמו כן הוסכם שכל עובד ערבי יהיה עסוק רק במקצועו וששום פרי בלתי ארוז לא יוצא מכ''ס לשם אריזתו בעבודה ערבית ביפו, כאשר קרה ברעננה''.

'' המשק היחידי אשר לא טרח להבטיח את העבודה העברית באריזה הנהו משק גן-השרון המשמש בשנתיים האחרונות מבצר הנית''ר.'', ''ואם הסתקלותכם ממלחמה בעד עבודה עברית איננה גמול למשק גן-השרון'' - הרי עליכם לחזור ממנה, ואנו מוכנים לחכות לשנוי עמדתכם עד יום מחר 12 בצהרים''.

כל תשובה למכתב לא באה. העמדה לא שונתה. ב-11 לח. ז. נשלח ע''י המועצה מכתב למר אידלמן, בו דרשה המועצה לגמור את המו''מ הנמשך כבר שבועיים, והדגישה מה שנאמר עוד בראשית המו''מ לפני שבועיים ע''י החבר שריבמן, ''שאין כאן קפריסה או רצון של חשבון בעד החרמת הלשכה, כי אם דאגה לגורל העבודה העברית בשרון, ואם לשם תיקון הדבר הוא דורש שקבוצת האריזה תהיה מפועלי בית''ר, הננו מוכנים להסכים לזה, אם כי הם נמצאים מחוץ ללשכה, ובלבד שלא יכנסו למשק פועלים זרים''. אולם גם על זה לא באה כל תשובה.