החזית המכרעת (לקח ממלחמת כפר-סבא), מאת י. בנקובר

ו. ההסתדרות

בגידה האכרים, גזרותיה וענשיה של הממשלה, פעולת ההרס של הרביזיוניסטים וההסתה הבלתי מרוסנת של האפנדי הערבי והפרקציונר היהודי, העמדה הרופפת של החוגים העומדים מחוץ להסתדרות - כל אלה הכבידו על המערכה בכ''ס והיו לגורמים כבדי משקל בהכרעת המלחמה.

אבל הגורם המכריע בכל החזית הזאת , היא ההסתדרות עצמה. בכוחה של ההסתדרות, בדרכה, בתוקף פעולתה היה טמון גורל כל יתר הגורמים, שהשתתפו במלחמה הזאת.

מה היתה דרכה של ההסתדרות בפרק זמן זה?

בתחילת הנישול הערכנו את הדבר כמלחמה פוליטית מרכזית, כעמדה עיקרית שאסור לאבד אותה, פן נאבד כל יכולת לתבוע עבודה עברית בכל מקום שהוא. התחלנו את המערכה בכ''ס בזמן של קוניונקטורה עולה והמלחמה היתה גם נגד השפעתה המזיקה בפנים. ואנו עדים לזעזוע עמוק שעבר את כל המחנה. בא הגיוס לשרון. ידענו את המגמות האמיתיות של האכרים, להשתחרר מהעול של עבודה עברית, אבל ידענו גם שיש חוסר פועלים במושבה והכרזנו על גיוס גדןל. באו פועלים מהמשקים ומו הערים לעבודה ולמשמרות, (במיוחד יש לציין את גיוס פועלי היפה גם במספרם וגם בעזרתם החשובה לעצם המלחמה). לעבודה - בפרסים שהיו זקוקים לה; למשמרות - בפרדסים שנישלו את הפועל העברי.

אילו היו הגיוסים הללו נמשכים זמן מספיק (חצי שנה לפחות) היינו ודאי מגיעים לתוצאות חשובות. אבל הם ארכו רק שבועות מספר וזה לא נתו כל אפשרות להקליט את הפועל בעבודה במשק (גם אם היה ביניהם אחוז ניכר של יודעי עבודה חקלאית). התואנות מצד האכרים שהתכוונו להכשיל את הגיוס בכל הדרכים היה כמובן סיבה נוספת לאי-הצלחת הגיוסים.

ובו בזמן התחילה עזיבת המושבה, ע''י הפועל הותיק. זהו אולי הפרק המעציב ביותר שבכל מלחמתנו בכ''ס. רבים ושונים הנימוקים לעזיבת המושבה, אבל הסיבה העיקרית היא -התרופפןת האופי החלוצי של הפועל. שכר עבודה ירוד במושבה לעומת השכר המנופח בעיר, כוח המשיכה של העיר ב''תרבות'' שלח בניגוד לשמרנות ולשקט הפרובינציאלי במושבה - כל זה עקר את הפועל מן הכפר.

ואחת האשמות הכבדות של ההסתדרות היא שהשלימה עם ההפרש העצום בשכר העבודה, שלא עשתה כלום להרמת הניבו הציבורי והתרבותי של המושבה, ע''י יצירת מוסדות ומפעלים לליכוד הציבור ולחיסונו בפני היצר הרע של העיר הפורחת. לעומת הפעולה הענפה להקמת שכונת עובדים בערים, לא ניכרה כלהתקדמות בשטח זה במושבה. כל השנים ידענו שאחד הגורמים המכריעים לביצורו של הפועל הוא רכישת קרקעות לשכונות פועלים, בית ומשק-עזר לפועל. והנה באה תקופה שעזרה זו היה לה ערך גורלי בחיי המושבה. פעולה משקית תכניתית מקיפה שתוזיל את צרכי מחיתו של הפועל, תקשר אותו לקרקע ותבטיח לו השתרשות במושבה - היתה עלולה לעצור את זרם העזיבה יותר מכל מאמצי ההסברה. והדבר לא נעשה והזנחתו הפך למקור כשלון.

תוצאות הבריחה מהמושבה, הן בשבילנו פטליות מבחינה מדינית חיצונית ומבחינה חלוצית פנימית. שאון הפרוספריטי עולה בכל הארץ, וקצב הבנין והיקפו הגדול מעלים מאתנו את הסכנות העצומות הצפויות לנו מאבדן עמדות יסודיות במשק. וחובה חמורה היא על כל ציבור הפועלים לא להיגרר אחרי-השכרון שאחז את הישוב.

הן בימי המשבר הגדול, בזמן עזיבת הארץ ע''י אלפים יהודים ומקהלת הליקבידציה הרימה את קולה - ידעה תנועתנו להניף את דגל המלחמה נגד הפאניקה והיאוש שתקף חלקים רבים, להפוך את היאוש לגורם קונסטרוקטיבי במלחמה נגד חוסר עבודה. וגם הפעם היתה מוטלת על ציבורנו חובה לשחות נגד הזרים, להיות אולי בתחילה בלתי פופולריים, אבל לצאת באמונה פנימית וברצון חזק נגד הסילופים שבקוניונקטורה.

ההסתדרות היתה צריכה להתייצב בראש הדאגה לשמירת האופי החלוצי של תנועתנו. להבליט הבלטה מיוחדת, את כל האסון הציוני המחכה לנו. ומה עשתה ההסתדרות? - מתוך חולשה וחוסר אמונה בשינוי פני הדברים נישאה על כנפי הסטיכיה. עזיבת המושבה והחקלאות, התרוקנות המשק הממשלתי (רכבת ומשטרה) מיהודים, עזיבת כל מקומות העבודה של ההון הבין-לאומי - כל זה נעשה לא תוך מלחמה עם ההסתדרות, כי אם מתוך השלותה וחוסר נכונותה למלחמה. הפועל הותיק כחדש לא הרגיש כלל שהוא חוטא למפעל החלוצי שאנו מחוייבים לשמור עליו. היינו עדים אדישים לפירוק עול כללי. איפה החרדה לעבודה עברית שהיתה לו לציבורנו כל השנים? היכן ההשתתפות הבלתי- אמצעית בחזית ההגשמה? רוח הויתרון הזאת הובלטה באופן חמור בימי משמרות כ''ס.

בראשית הפעולה ידענו ברורות שאנו עומדים בפני חזית קשה של כוחות מתנכרים, והנה בו בזמן שההסתדרות הכריזה על גיוס אנשים לשרון, בו בזמן נמשכה הבריחה מהמושבה ומשק אחרי משק נעזב ע''י הפועלים הותיקים. האין לראות בזה ירידה מבהילה של היסודות המוסריים בתוכנו, העדר הכרת השותפות בגורל של כל חלקי הציבור במלחמת ההכרעה שהיינו מצווים לעמוד בה?

ואין להטיל את האשמה רק על אותם מפועלי כ''ס והשרון שברחו העירה. בלי להקטין את המידה האנטי-חלוצית והאנטי-פועלית של הבורחים מהמערכה - ברור הוא שלא היינו מגיעים עד כדי כך, לו היתה אוירה אחרת בציבור, לו היה משטר של חלוציות וחרדה לעמדות העבודה בכל פנות הארץ. אבל פסקה החרדה, לא היו נסיונות רציניים להתקומם נגד התופעות ההורסות. טרדות יום-יום, חוסר אמונה בשינוי פני הדברים, חוסר נכונות אישית להשתתפות במערכה - כל זה הביא לידי השלמה עם המצב . ההסתדרות חדלה לגמרי להיות גורם מחנך ומכוון כי לא היתה דוגמה אישית מחנכת ( הרבה חברים אחראים דיברו כל הזמן על הליכה לכפר-סבא לזמן ידוע, על השתתפות מתמדת במשמרות ועל אחריות ושיתוף בהנהלת המלחמה במקום, ומכל זה לא יצא כלום!). הגענו למצב פרדוכסלי שההסתדרות המונה 55,000 פועלים לא היה בכוחה לגייס כמה מאות פועלים לחצי שנה, להצלת השרון עד בוא העליה החדשה והשתרשותה בעבודה.

הרפיון הזה היה מורגש גם ביתר שטחי פעולה. תחילה גדל ערכן של המשמרות ומצא הד בארץ ובגולה, נוצרה קרן לעבודה עברית - הניצלנו כל זאת במידה מספקת? אין חולק על זה, שלמלחמתנו בשרון היה ערך ציבורי רב ושתוך כדי מלחמתנו עוררנו כוחות ציבוריים רצינים. אבל לא ניצלנו את כל האפשרויות. המשמרות שהיו בזמן הראשון לגורם מלכד את דעת הקהל - התחילו לאבד את ערכן. חוסר פעולה אקטיבית מתוך תכנית ברורה גרמו לאכזבה קשה בציבור. והקרו לעבודה עברית, שחשבנו ללכד בה המונים מישראל, שיכולנו להפוך אותה לליגה להגנת העבודה העברית בארץ ובגולה ולעשותה לכוח מכריע בחזית הזאת - נפסקה ללא כל רושם פוליטי וציבורי מספיק.

משמרת כפר-סבא הכתה גלים חזקים בכל תפוצות הגולה. שוב הרגיש העם היהודי, ובאופן בולט ביותר, שציבור הפועלים הוא הביטוי האמתי של הצרכים ההיסטוריים של המוני היהודים והנוער החלוצי השואפים לעליה ולעבודה. במתיחות רבה עקבה הגולה אחרי מערכת כפ''ס. ע''י העזרה המלאה הזאת לגולה יכולנו ליצור חזית ציונית רחבה. יכולנו להעמיד לעמוד הקלון את הרביזיוניזם האנטי-ציוני, את האכרות הבוגדת ואת הציוני הבעל-בתי המתנכר. גם זאת לא עשינו. בזבזנו אפשרות גדולה של פעולה חינוכית רבה ומלכדת בגולה בגלל רשלותנו.

כתוצאה ממלחמת כפ''ס ישבו בבתי הסוהר 11 חברים שנשפטו ל-32 חודש מאסר, בעד הנכונות לשמור גם להבא על האופי העברי של השרון. עבודת פרך ופסקי דין מנומקים המלאים שנאה לפועל ולמפעלנו - היה שכרם של הלוחמים. ההפכנו את מאסרי חברינו לעמדת מלחמה בממשלה ולגורם מבצר את מחננו החולצי?

וכן היה בענין המשפט האדמיניסטרטיבי. הממשלה דרשה מב''כ ההסתדרות להפסיק את המלחמה ע''י חתימה על התנהגות טובה. היה ברור לנו, שאיננו רשאים לחתום על התנהגות טובה לא מבחינה פוליטית ולא מבחינה ציבורית. איננו יכולים להסתלק משותפות גורל עם הפועל הלוחם על זכותו לעבודה, אבל אם היתה הצדקה להליכת חברינו למאסר - הרי זה רק במידה שהליכה זו תגרור פעולה פוליטית מצד ההסתדרות לביטול פסק דין. ציבור הפועלים בארץ היה מחויב להתחיל במלחמה פוליטית נמרצת. באסיפות פועלים, בפעולת מחאה נגד הממשלה ובפעולה מדינית בלונדון. תחת זאת נעשתה פעולה רק ע''י הסוכנות במו''מ עם הממשלה המרכזית. ציבור הפועלים לא שותף כלל למלחמה זו.

כל זה גרם שהמלחמה בכפ''ס נמשכה מתוך קושי רב ונגמרה באכזבה. וחובתנו בתור תנועה מגשימה ומהפכנית לציין את הכשלון, למען מצוא דרך להתגברות. לא הספיקו לנו הכוחות לנהל המערכה עד הנצחון.

התוצאות הפטליות של הכשלון, מורגשות היטב. כפר-סבא היתה במשך 8 שנות קיומה כולה תסיסה, התרחבות והתפתחות בכל ענפי המשק והחיים החברתיים. והנה קרה השבר הגדול. ניצחה ''התאחדות האכרים'', המושבה הוצפה ע''י ערבים - הפועלים העברים עזבוה. נסגר מטבח הפועלים מחוסר אוכלים, המסחר פחת. תנועת האבטומובילים, ובעיקר ההובלה צומצמה. הבניה ירדה למינימום החיים הציבוריים נהרסו לגמרי. אין ועד מושבה ואולי זאת הנקודה היחידה בארץ שאינה מסוגלה לסדר כביש למרות הצורך הרב שיש בו. רק מי שחי בכפ''ס כל השנים, וראה אותה בגידולה ובפריחתה ירגיש את הירידה האיומה ואת ההרס. כפר-סבא פרוצה. ''שקט'' במושבה, שקט של בית קברות, חדלון.

האין מתפקידנו להפריע את השקט הזה? הנה אנו עומדים בפני עונת הקטיף והאריז, וכבר נעשה הכל מצד האכרים להכביד על דרכנו. רתמו את הסוחר הערבי והסיתו אותו נגד ההסתדרות מתוך הבטחה ''חלס - השנה אין שאלת הפועל העברי תעשה כרצונך ואנו נשמור עליך''. ואנחנו אם נדע לגייס את כל הכוחות ולהשתמש בכל האמצעים להחזרת העבודה העברית - יש עוד תקווה לעכב את ההתרוקנות המוחלטת של המושבה מפועל עברי. כי זאת לדעת, בזמן הקטיף והאריז ימשיכו כל כוחות המתנכרים בפעולתם ההרסנית, כאשר יש לראות מהפרוטוקול של ישיבת הועד החקלאי בכפ''ס עם הנהלת הסוכנות והועד הלאומי.

אולם תנאי ראשון ומכריע להצלחת המלחמה - עמדת ציבור הפועלים, קביעת קו פעולה עקבי, העמדת השרון במרכז דאגתה של ההסתדרות, גיוס מהיר של מאות פועלים לשרון לזמן ממושך. במלחמה זאת תעמוד ההסתדרות במבחן. תנועתנו נמצאת במדרון בהרבה שטחי חיים. אבד הכשרון להדריך את הציבור. כוח ההתנגדות נחלש באופן מבהיל. במלחמת עבודה עברית - כשלון, במלחמה על העליה - השלמה, פגה החלוציות בתוכנו, טושטש פרצופנו החלוצי-מעמדי. מרות התנוע על הפרט הולכת ונחלשת. זה בולט בקואופרציה, בארגון, בחינוך ובהתיישבות.

הידע ציבור הפועלים, ברגע האחרון, להזדעזע למראה הסכנות ולהתגייס להצלת היסודות הראשוניים של התנועה, להחזרת האמונה בכוחה? חידוש המערכה בשרון - זה צו השעה, אל נרתע משום קושי, נדע שגורל השרון העברי - בידינו.

י. בנקובר