מכפר סבא - לחיפה, מאת י. בנקובר

(נאום באספה פומבית בחיפה ב-31.8)

יש בי צורך לספר לחברים מרשמי שקלטתי בפינת חיים אחת שביליתי בה בחדשים האחרונים. יש בי צורך לספר על הפגישה עם חוגים שונים (עם קומוניסטים, בריונים, רוצחי צפת וחברון) בבית הסוהר, לספר על ההרגשה באותה הסביבה חדשה ועל סגנון החיים ההם, על הסבל הרב של עשרות יהודים היושבים בכלא בעוון כניסתם הלא חוקית לארץ. במיוחד מרגיש אני את החובה למסור מעל הבמה הזאת דרישת שלום מחברנו חינקיס, התובע בכל לשון של תביעה, שהחברים לא ישבחו אותו וידאגו לשחררו מיד.

יש ויש מה ללמוד גם מפינת חיים זו, בפרט שמכמה זמן חברינו הם מן ''התושבים הקובעים'' בבית הסוהר. חמשה ימים אחרי שחרורנו נכנסו לבית הסוהר 52 פועלי חיפה - לאמור שנסנסנו לתקופה שהמלחמה הצודקת לזכותנו האלימנטרית לעבודה ולעליה בארץ - תובעת קרבנות רבים מידי צבור הפועלים.

זה מכבד נמצאים אנחנו בחזית המכרעת של הגנה על עבודה עברית ועליה גדולה. בחדשים האחרונים נעשתה כפר-סבא סמל וביטוי להתאבקות הקשה בגורמים רבים המתנקשים בקיומנו ובהתפתחותנו. הרגשה אינסטינקטיבית הרגשנו את עוצם הסכנה. בימי קוניונקטורה גוברתבארץ, בימי רדיפה אחרי רוחים קלים הגורמת לשמיטת עמדות עבודה חשובות בימים אלה - דוקא נודעת חשיבות מכרעת לשמירתנו על המשק העברי במושבה ובעיר.

הגיוס לשרון נתקל מתחילה בתאות בצע של האכרים המבקשים להיפטר מעול עבודה עברית. ההתקפה הזאת דרשה ממנו התאמצות גדולה והביאה לידי מאסרים ומשפטים רבים. משמרת כפר-סבא נעשתה משמרת הגורל לכל מפעלנו הציוני. הרגשנו שאסור לנו להסגיר את השרון, כי הסגרתו פירושו גם הפקרת תל-אביב וחיפה. חברינו שנדונו לעשרות חדשי מאסר ועבודת-פרך -- עדים נאמנים הם לקושי המלחמה. הפרצה בשרון הביאה לידי זעזועים גדולים. התערבות הועד הפועל הציוני, החלטות אספת הנבחרים והמשמרות הלאומיות בכפר-סבא - כל אלה הם ביטוי לחרדה הרבה שחררו החוגים הרחבים של הצבור. אבל העזרה הזאת לא היתה כדי להניח את הדעת והצורך. וכל כובד המלחמה הוטל על שכמי הפועל בלבד. לא ניתנה תשובה מספקת למזימת המתנדבים של ''התאחדות האכרים'' להבקיע את החומה של עבודה עברית. ויש מקום וחובה להצטער מאד שהתחלת המלחמה הסוערת בכפר-סבא לא נמשכה באותו התוקף ונגמרה בהשלמה לעובדה של עבודה זרה במושבה בלא הגבהמתאימה וארגון כוחות פועלים לסיום-המלחמה בצורה הוגנת ובתוצאות חיוביות. וכאן אין לפטור את ההסתדרות מאשמה כבדה. ברור היה לנו כל הזמן שנצחון השרון העברי יגביר את חדירתנו למושבה המעורבת, ואילו פירצה בשרון, היא הזהרה וסכנה לעיר העברית. נתחייבנו במלחמה נואשת לאורך החזית כולה. ודומה עלי כי עתה, עם סיום אצטדיה ידועה של מלחמתנו בכפר-סבא שהיא גם מוכרחה להיות הכנה למלחמה מוגברת יותר בתקופת הקטיף והאריזה - יש צורך להעריך את התפקיד האנטי-ציוני של ''התאחדות האכרים''. בשעת מצוקה גדולה מחוסר ידים עובדות בכל פנות העבודה בארץ. כשעולה זעקה גדולה וצורך רב לריגולציה עליונה מתוך אסטרטגיה זהירה בגיוס כל חלקי הישוב להצלת הנקודות המכריעות של עבודה שהן גם מקורות לעליה נוספת - בשעה זו נראתה לחוגי ''התאחדות האכרים'' בשעה כשרה למלחמה שפלה בפועל העברי והם ביקשו להיפטר מעול הפועל העברי והחובה הלאומית וגייסה את כל הכוחות כנגדנו. הם נלחמו בנו בצביעות ותדמית, באמתלאות טפלות ודברי הבל בשעה שאנו התבוססנו בדימנו כדי הגביר את גיוס הפועלים הדרושים, הםנלחמו בנו בהפצת דיבות ולא נרתעו אפילו מלחישות הלשנה באזני השלטון ובלבד לעשות את המשק העבריבמשק מעורב מתוך תקוה כי לחבא ייפטרו מהפועל העברי לחלוטין. ואין צריך לומר, כי במלחמה הזאת היו להם בני ברית נאמנים - מבית ומחוץ. ואם תחילה פגשנו ליד פרדסי המנשלים בכפר-סבא בפועלים מכל הזרמים, הרי עד מהרה נכרת הסכם פוליטי בין ''התאחדות האכרים'' והריביזיוניסטים והבית''רים קיבלו פקודה שיעזבו את המשמרות, ושלא יפריעו לאכרים במלאכתם הקדושה. ולבסוף - שישמשו משען במלחמת האכר נגד הפועל העברי. והבית''ר שמר על ההסכם הזה בנאמנות ובלא בושת פנים, בגד ברעיון העבודה העברית. היודעים אלפי הנוער הנמצאים בשורות הבית''ר בגולה את דבר הבגידה של הריביזיוניזם האנטי-ציוני? -

אבל בן הברית החזק של ''התאחדות האכרים'' בכל חדשי המלחמה - היא הממשלה, שקיצצה את העליה בני נוד בולט ואיום לכל הכרזותיה על הממשלה, הכובלת עתה העליה, חותרת תחת יסודו של המשק העברי. מדיניות העליה של הממשלה והחלטתה הנמרצת להיות גורם אקטיבי ומסייע נאמן בהכנסת ערבים לכל משקעברי בעזרת אלפי ערבים מחורן - כל אלה מעידיםעל מפנה חדש בפוליטיקה שלה ועל סכנת עקירת שרשים ושמיטת היסור של קיומנו הנורמלי.

בצמצום מלאכותי של העליה העברית חבויה סכנה עצומה למשבר גדול בארץ. היודעת הממשלה, שהיא מתנקשת בקדוש ביותר שיש לאומה העברית - היודעת הממשלה שפעולתה זאת היא פוגעת ביסוד יסודותינו - בנפש-נפשה של התנועה הציונית?

כי חרב הנישול שהונפה עלינו בעזרתה הפעילה והגנתה האמיצה של הממשלה - מסכנת את הכיבושים של עשרות שנים בציונות ובישוב. חוק המשמרות, פסקי דין תוך כדי הסברה פרינציפיונית ומשפטים אדמיניטרטיביים - בהתערבות חד צדדית של המשטרה מביאים לידי מתיחות רבה ובחמירה את את המלחמה. חוק המשמרות הוא חוק של גזילת הזכויות שלנו, חוק של סתימת הגולל על התקוה שלנו לעליה גדולה, חוק שלא בא אלא באיניציאטיבה ומתוך דרישה מתמדת של ''התאחדות האכרים'' - כלום נוכל להכיר בחוק הזה? איסור המשמרות- קידש אותן קדושת משנה בעיני הפועלים והנוער בגולה המתחנך לעליה ולחלוציות לארץ. פסקי דין של השופטים ביפו ובחיפה המאירים את מלחמתנו באור לא נכון, המעמידים אותנו כמחריבי הישוב ומטילי בלבולים מתמידים, גם דרישת המשפט האדמיניסטרטיבי כלפי החברים המנהלים את המלחמה על עבודה עברית לחתום על ''התנהגות טובה'', מה פירוש כל אלה? האם קיוה המושל שנסתלק מאחריות משותפת עם כל צבור הפועלים, נפקיר ונתכחש למלחמת הגנה זאת? ולפי שלא רצינו להתכחש לעצמנו וחפצנו להישאר נאמנים עם עצמנו ועם הצבור - הסתלקנו מהחתימה ובחרנו במאסר (מח''ב).

אבל, בפי הנראה, אין הממשלה מסתפקת בכל מה שהתרחש. רק ימים מספר מתנהלת המלחמה בחיפה על שמירת האופי העברי של המשק העברי, וראשית הסיכום - 52 חברים למאסר של חודש ושלושה חדשים, 20 פועלים אחרים למשפט. במלחמתנו בכפר-סבא מלחמתנו בחיפה אינה מכוונת נגד הפועל הערבי. כאן וכאן נחפש ונשאף ליחסי ידידות ועזרת חברים בינינו ובין הפועלים הערבים, אבל על זכותנו האלמנטרית לעבודה עברית נשמור זאת החזית הזאת לא נפקיר.

שום עונש חמור לא ישבור את נאמנותנו היסודית לרעיון העבודה העברית. וכשם שמאסר חברים בכפר-סבא וחוק איסור המשמרות - גרמו למשמרות בכפר-סבא בהמונים וריכזו חוגים רחבים מחוץ להסתדרות - כן המאסרים של עשרות חברים בחיפה יגרדו אחריהם התנייסות נוספת ומוגברת של המוני פועלים בחיפה ועזרה נאמנה של כל צבור הפועלים בארץ.

מי כמונו, הפועלים, רוצים ומעונינים בשלום ובשקט? - הרי אנו, הרואים בשלום ובשקט תנאי חשוב והכרחי ליצירה וביצור, אבל כל שאיפה לשלום לא תחייב אותנו לוותר על קיומנו, על עלית יהודים לארץ, על דאגה למקומות עבודה.

בשעת תמוטת היסודות של חוית פרוצה בעבודה עברית במושבה ובעיר, בשעת סכנות איומות לכל מפעלנו מחויים אנו כאיש אחד לקום להגנה. החזית הפוליטית החשובה ביותר שלנו - היא החזית של עבודה ועליה.

לא נשלים לגזר דין של עליה מקוצצת הסוגרת את הארץ בפני המוני הנוער היהודי, הפותחת את הארץ בפני רבבות ערבים מחורן וסוריה ללא כל הפרעה, והעושה אותנו לאריטוקרטיה פועלית כדי לרחוק רגלינו מכל העבודות היסוריות והראשוניות במשק העברי והממשלתי, לא נקבל גזר דין של כלייה ונלחם את מלחמתנו. אנשי הפרקציה בבית הסוהר הציגו אותנו בפני האסירים ''ברבושניקים המתנפלים ומכים פועלים ערבים''. פ''צ שמאל ראו כחובה שלהם גם בימי המערכה של כפר-סבא וגם היום לאספה הזאת להגיש לפועלים כתב-פלסתר רב סירוסים על מלחמתנולעבודה עברית. ''הירדן'' כותב ''שהתיאטרון של משמרות כפר-סבא - עבר לחיפה''. אמנם, הסגנון שונה, אבל התוכן אחד בכל הכרוזים הללו - וכוונתו להכשיל את המלחמה, לזייף אותה ולעזור למתנכרים חרבים אשר קמו עלינו. נמשיך במערכה עד הנצחון המוחלט. זוהי גם ברכת צבור הפועלים בארץ לנאסרי חיפה שבעכו.

י. בנקובר