באספת הנבחרים

ביקש מן הקצין אשר דן אותו, שיאפשר לו חופש של שלושה ימים עד כניסתו למאסר, כדי שיכול להשתתף אתנו ולמלא את חובתו, חובה ציר באספת הנבחרים הזאת. הקצין לא הסכים לכך והשאיר לו רק 24 שעות, כדי שיתייצב מחר בבוקר, יחתום על התחייבות ''להתנהגות טובה'', כלומר: על התחייבות להסתלק משותפות עם הפועל העברי בכפר-סבא, על הסתלקות מעבודתו הציבורית. ולא - יכנס לבית-האסורים. שלושת חברינו אלה החליטו להסתלק מכל חתימה על התחייבות להתנהגות טובה וקבלו עליהם את העונש. חברנו בנקובר נמצא כרגע אטתנו כאן. וזה הערב היחידי - אם לא יעלה בידינו בכוח רצונה ודרישתה הנמרצת של אספת הנבחרים לשחרר אותו מו המאסר הזה - זה הערב האחרון במושב זה של אספת הנבחרים, שהוא משתתף אתנו. סבורני, שהאספה כולה תרצה לשמוע ממנו דברי פרידה.

דברי הפרידה של י. בנקובר

60 יום לוחם הפועל העברי בכפר-סבא. 40,000 ימי עבודה גייס וריכוז הפועל בכפר-סבא וההסתדרות כולה למען הציל את עמדות העבודה העברית בכפר-סבא. אולם גם 2,500 ימי עבודה במשמרות הוכרחנו לתת, כאשר יש במקום קבוצת אכרים שלא רצתה בשום פנים ואופן להמשיך במסורת של עבודה עברית והם רוצים לנצל את המצוקה של חוסר ידים עובדות למען הכניס עבודה זרה במקום. ארבעת החברים שלנו הנמצאים כבר בעבודת פרך ואנחנו שנלך מחר בבוקר לבית-האסורים - אין כל ספק שבזאת לא נגמרה המלחמה בכפר-סבא. אין אנו - 1,200 פועלי כפר-סבא - לוחמים במשך חדשיים באינטרסנטים. להיפך,בתוך פרט הרי לכל אחד מאתנו דומות הקוניונקטורה הכללית שישנה בארץ, הרי יש לא רק 20 גרוש יום עבודה בחקלאות, כי אם יש 40, 50, 60,70 וגם 80 גרוש יום עבודה בבנין, מושבות ובערים. ואם בכל זאת נשארנו במערכה הזאת, ואם בכל זאת לא הלכנו לעיר ונשארנו במקומות הללו, הרי לא משום שיש לנו אינטרס פרטי לכל אחד, כי אם כאשר אנחנו בטוחים שהתפקיד הזה, תפקיד של שמירת העבודה העברית, שמירת האופי העברי של השרון, הוא תפקיד ציוני. הננו במצור. חוסר ידים עובדות, הפסקת עליה תמידית, גזירות עליה שבאו במשך כל הזמן וגם בזמן האחרון מעמידות אותנו בפני איבוד עמדות במשק העירוני, כמשק הממשלתי ובמשק ההון הבין לאומי. ונשאלת השאלה, מה הם המקומות האסטרטגיים החשובים ביותר בשבילנו, בשביל כל תנועת הפועלים ובשביל כל התנועה הציונית לשמור עליהם ברגע זה. ואם כי חבל לנו על כל יום עבודה שהולך לאיבוד ועל כל עמדת עבודה שהולכת לאיבוד הרי אנחנו מבינים, שערכו המכריע של השרון העברי הוא לא רק בזה, שיש שם 2,500 פועלים עברים, כי אם בזה שהוא מוכיח, כי אפשר להקים משק עברי על העבודה העברית. במקום הזה אנחנו רואים נצחון של מלחמתנו ההיסטורית הגדולה, שהפועל העברי מנהל זה שלושים שנה. ומשום כך, כבדה המערכה. והממשלה, שהיא במשך כל הזמן מתנכרת לצרכים החיוניים של העחיה, היא נגדנו. אנו עומדים כמערכה הזאת בכפר-סבא, אמנם, רק מול קומץ קטן של אכרים. כי הרוב המכריע של האכרים ושל התושבים בכפר-סבא הם אתנו, עם הפועל העברי, הם מרגישים את הסכנה הגדולה ההולכת ומתרחשת על השרון העברי. ההפגנה, שהיתה לפני חודש , בשעה שנסגרו חנויות והופסקה עבודה ללא כל ארגון מראש, ובאה כל המושבה להפרד מאתנו - עדות חותכת היא.ידענו, כי זהו בטוי של חרדה ודאגה למלחמה הגדולה, שאנחנו מנהלים זה חדשים. קמה ברית נאמנה בין הממשלה המתנכרת, המנהלת פוליטיקה אנטיציונית ובין קבוצת אכרים על המקום,ומשום כך קשה המלחמה, ומשום כך הקרבנות שנתנו במשך החדשיים אינם האחרונים. האשימו אותנו, שאנחנו מסיתים. אם ללחום על עבודה עברית ועל עליה יהודית היא הסתה, הרי תדעו, שכל 1,200 הפןעלים היהודים הנמצאים בכפר-סבא הם מסיתים, ולא רק הם, כי אם כל 40,000 חברי הסתדרות העובדים הם מסיתים.

לפני שעתיים קיבלתי ידיעה, ששוב נאסרו שלושה חברי יחד עם החבר שמעון קושניר, חבר המרכז החקלאי, ציר אספת הנבחרים. גם הוא נאסר, ומחר ומחרתים יקבל את דינו. המלחמה המשך. פסקי הדין הם קטלניים, המשטרה זריזה מאד בהגנה על האכרים האלה, ומי שלא ראה את המשפט האדמיניסטרטיבי איך הוא התנהל, איננו יודע, לפני איזו מלחמה קשה אנחנו עומדים.

ששים יום אנו עושים את המלחמה הזאת. את המלחמה נמשיך. ואני שואל, את אסיפת הנבחרים: כלום גם להבא תמשך המלחמה הזאת רק ע''י הפועל העברי? כלום אין ענין לישוב העברי לתת שכם למלחמה הזאת? כלום זאת לא מלחמה ציונית? כלום זאת לא מלחמה לעליה? הרי מחר או מחרתיים נחליט פה, שאנחנו מתקוממים נגד הגזירה על העליה ונחפש בטוי מתאים למחאתנו אנו. ואני שואל את כל אלה שירימו ידים בשביל לחפש את הבטוי המתאים למחאתנו נגד גזירת העליה: מה ערך פוליטי, מה ערך אנושי ומה ערך ציוני למחאה הזאת, אם לא תהיה קשורה עם המלחמה שלנו על העבודה העברית? מי מוסר את המונופול על המלחמה הזאת לפועל העברי? איננו רוצים במונופול. אמנם נמשיך את המלחמה הזאת, גם אם תהיה בדידות מסביבני. אבל נדמה לנו, שזוהי לא רק חובת הישוב, אלא תפקידו הקדוש לעמו במלחמה הזאת לעזרתנו.

אין לי דברי פרידה אחרים לאסיפת הנבחרים מאשר תביעה ודרישה ובדיוק כמו שאמרתי לפני שלוש שעות לחברים בכפר-סבא בשעה שבאו להפרד מאתנו: אם יש לי להגיד לכם דברי פרידה, הרי הם רק אלה: המשיכו את המלחמה הזאת שאסרנו! לא יספיקו, כנראה, בתי-הסוהר בארץ בשביל אלפי הפועלים שימשיכו את המלחמה הזאת. דברי הפרידה שלי לאסיפת הנבחרים הם רק אלה: תדעו שיש סכנה מכרעת. אני יודע, שאם ננצח בשרון, עוד לא התגברנו על כל הסכנות. רבות הסכות מבחוץ ומבפנים. אבל אני יודע, שאם נפול בשרון, הרי תהיה זאת מפלה ציונית גדולה.

התחלנו מלחמה ואנו מנהלים אותה במשך עשרות בשנים. יש התחרות בין השרון העברי ובין זכרון יעקב הערבית. ואם באים מאסרים ומשפטים ומכבידים עלינו את המלחמה הזאת, הרי יש בכל זאת הכרה פנימית, שאיננו בודדים במערכה ושבמלחמה הזאת אנחנו נותנים בטוי לצרכים ההיסטוריים והחיוניים של המוני העם העברי, ההרגשה הזאת מלווה אותנו במלחמתנו ונותנת לנו כוח גם ברגעים של יאוש ופקפוק להמשיך במלחמה הזאת.

אסיפת הנבחרים לא תמלא את חובתה, אם לא תמצא בתוכה כוח כבר מחר מחרתיים להפוך את מלחמת פועלי כפר-סבא למלחמה ציונית גדולה של כל הישוב לשמירת העבודה העברית ולשמירת האופי העברי של השרון. (מחיאת כפים).

היו''ר י. בן צבי: שמענו את הפניה ואת האינפורמציה על המשפט האכזרי האדמיניסרטיבי נגד אלה שלחמו את מלחמת העבודה העברית, היחס שלנו למצוה הזאת - מצות העבודה העברית - הוא ברור וידוע מראש. אני חושב, שאספת הנבחרים משתתפת באותן ההרגשות שהביע כאן ב. כצנלסון, והיא סולידרית עם כל אלה הנלחמים באמונה ובנאמנות על העבודה העברית וגם משותפה אתו בדעה על הצורך ועל רצון אסיפת הנבחרים להביא את מחאתה לממשלה נגד הרדיפות הללו, הרדיפות על אלה הלוחמים על קיומנו, על זכותה של העבודה העברית והאופי היהודי של המשק העברי בארץ ישראל.

אני מציע למסור זאת להנהלת הועד הלאומי, שתדון באופן דחוף על הצעדים והדרכים איך להביע זאת לממשלה, איך להביא לפני הממשלה את דעת אסיפת הנבחרים בענין זה עוד מחר.

הצעה בן צבי נתקבלה.

מרשימת חברי הנהלת הועד הלאומי שישבו בישיבת הפתיחה ליד שולחן הנשיאות נשמט במקרה שמו של מר. א. אלמליח.