יחיאל יחיאלי

חברו על-ידי: יש''י אדלר; י. יחיאלי; פסת אורבך; מרדכי קרישבסקי, :בהשתתפות .הד''ר ניסן טורוב

תל אביב בחורבנה

(מכתב מימי הרעה)

תל אביב בחורבנה, יום ד י''ב ניסן, התרע''ז

ידידי ..... בירושלים

קבל נא בזה את תודתנו העמוקה על התנחומים שנחמתנוף למשיב נפש היו לנו בשעה קשה זו, והלואי שפחדכם יהיה פחד שוא ואתם לא תתנסו בנסיון אכזרי זה

שנתנסינו אנחנו... ואנכי ברגע זה כבר בערתי את ספרי ואקברם קבורה יפה בירכתי מעוני, וכבר צררתי את בגדי עם הכרים והכסתות ואשלחם לפני בדרך העולה פ''ת, ואת ביתי החרבתי בידי והפכתיו שממה על כליו ורהיטיו, ואת כל נכסי דאיכא עדיין ברשותי הפקרתי כעפרא דארעה והתדתים לכל יד חומסת; וכלי גולה שינו לנו, מתנינו כבר חגורים ומקלותינו בידינו, והרי אנו עומדים על מפתן ביתנו השמם יחד עם כל קהל עדת ישראל אשר בתל-אביב וביפו בנעריה ובזקניה, בעשיריה ובאביוניה, מוכנים לצאת גולים, להעקר מגן ערננו אשר נטענו בעמל דמים ולהקלע לכל רוחות השמים....

ואדמת גני בשעה זו רעננה כולה, רוויה לשד האביב וערניו , עטויה דשאים ועשבים ופרחי פרחים. ותפוחי-זהבי פורחים מול חלוני ומזילים את בשמם נחוחם לתוך אשנבי הפתוח, וכבר מנין רמוני יחידי בפנת גני ופוקע את עלעליו אדמרמוניו; והפרסק הסוכך על יציע ביתי עומד גם הוא בחדושו, בפריחת נציגו ובלבלוב עליו הרכים, והשיטה ארוכת העלים כופה הררי פרחיה כתומיה על כל משטח הצרי ופורשת עליה צל סתרים, וזה החרוב הצעיר אשר הצעיר אשר בקצת הגן מזה, וזו הצפצפה התמירה אשר בקצה מזה, והפלפלת סרוחת הענפים ועקומת הגזע, והברוש, והמון, והורד, וההרדוף - כל זה מוריק, הכל מלבלב ופורח, הכל אומר אביב: כי קרא אלהים לאביב ולחרבן גם יחד!...

וחורבן גדול מאד, איום. הכל עוקר, הכל נעקר ונתלש. הבתים עומדים עלובים, אבלים; דומה כי כפפו לא מעט את קומתם. שוממים ומבוישים יעמדו ויחכו לגזר דינם.

נתרוקנו הרחובות, נעלמו תינוקות של בית רבן , פסקה הרינה בלילות. לא עוד מצהלות ילדים וילדות בהוצהות ת''א , כי אם רעש אופן, שריקות שוט וצהלות סוסים;
עגלות וקרונות, מרכבות, וכרכרות ישתק שקו ברחובותיה; רוצח מבוהלת, חפזון, צעקות, בכי - והררי צרורות נשאים! כל עולמנו עומד עתה על הצרורות, האידיאל של כל אחד מאתנו ברגע זה - קרון רחב ידים מקלט לצרורותינו העלובות.

תל-אביב בגולותה! הזוכר אתה את העירה היהודית ברוסיה ביום של יריד עם הערב שמש, אשר מכל סחרה ומרכלתה , שאונה והמונה שרדו לה אך תלי תלים של גללי

בחמה? .... ובערב? ובלילה? הררי יגון רובצים על הכל; בדידות נוראה; כאילו עומד אתה על יד ''הכותל המערבי'' בליל אפלה: שכול ואלמון!....

אני מוכרח לקצר: העגלון שברשותו נתונוה עתה כל צרורותי עומד על גבי ודוחקני.

כל יפו ות''א עתה בפתח תקוה. גם אנו הולכים שמה, היום יוצאות משם העגלות הראשונות לגליל. שלום רב! להתראות מתוך שמחת בנין!

שלכם: י. יחיאלי