י. מ. פינס בא לארץ באלול תרל''ח (1878) חדשיים לאחר ייסוד פתח-תקווה בקרב טובי החרדים בירושלים היתה אז התעוררות להתיישבות, אולם קנאי ירושלים, שבראשם עמדה ''הרבנית מבריסק'', אשת הרב יהושע לייב דיסקין, שבגללה הוכרח לעזוב את רבנותו בשקלוב, לומז'ה ובריסק, הכריזו מלחמה על פינס והטילו עלין חרם .. החרם עורר סערה חזקה בחוץ-לארץ ופולמוס חריף בעתונות. המשורר י.ל. גירדון יצא במאמר שנון ב'המליץ' וסיים את מאמרו זה בפסוק : ''הביד אשה ימכור ה' את ירושלים ואת תקוות עמו יושב בציון ?'' אבל נמצא גם רב ירושלמי שיצא להגן על פינס, הרב שמואל סלנט, שהעיד על פינס : ''מאז בואו לפה התחבר ברוב ענייניו לאנשים יראי ה', חכמים ונבונים ומהם תלמידי חכמים מצייינים''.

פינס עצמו החל מיד בבואי ארצה לבדוק את מצב ההתיישבות והוא מספר בשמחה : ''בעמק השרון כבר קנתה חברה אחת של יהודים חובבי הארץ וחרוצים במלאכתם כברת ארץ גדולה מאיד בכספם, ואי''ה בשנה הזאת ינסו לזרעה בפעם הראשונה. אך האוויר שמה מקולקל ומסב קדחת הרבה אומרים. אבל בנקל מאוד אפשר לתקן את החסרון הזה אם יחפרו תעלות בנחל הרטוב ליבשהו''. (הכוונה לאדמת פתח-תקווה, שנרכשה באותן קיץ).

הוא מסביר את התנאים הקשים של קניית קרקע בארץ ; ''פה אין לך אדם שיהיה בטוח בנחלתו, כי בל בעלי הנכסים כמעט יש עליהם ערעורים מצד הממשלה ומצד אחרים ואי-אפשר לגמור פה שום קניין בלתי אם יקבלו שרי בתי-המשפט שוחד - כן רוב המוכרים פה, בעלי ערמה ומרמה המה מלאים שקר וכזב''.

בשנת תרמ''ב (1882) ייסד י. מ. פינס יחד עם אליעזר בן-יהודה חברה בשם ''תחיית ישראל''. תכלית החברה היתה : ''להחיות את אומת ישראל ולהרימה משפלותה ולבצר רוחה ולהשיב לה כבוד בבראשונה. - - - כי האמן תאמין החברה אמונת אומן, אשר רק על האדמה הזאת, המדושנת בדמי אלפי מבחר בנינו, תוכל אומתנו לחיות, אם רק נצליח להרבות מספרנו בארץ הזאת עד אשר נהיה אנחנו הרבים, והדבר הזה לא נבצר ממנו לעשותו אם רק יחפצנו באמת ובלב תמים, כי עוד הארץ כמעט שממה מאין יושב, עוד לא נושבה כאשר היתה לפנים בימי שבתנו אנחנו בה''.

יחיאל מיכל פינס מת בליל שבת, ו' באדר ב' תרע"ג (1913) ביפו.

31