בבתי-הכלא ביפו ובירושלים. בין המבקרים היו יושב-ראש הוועד הלאומי יצחק בן-צבי ואנשי ציבור אחרים מירושלים.
בסוף חודש מאי, במלאות 100 ימים למאבק על העבודה העברית, כתב '' דבר '' : "כפר-סבא הולכת ונהפכת לסמל. המשמרת בכפר-סבא הולכת ונהפכת לעליית-רגל מיוחדת במינה. - - - לא נשכחתם מלב הישוב, ולא נשכחה המלחמה שלחמתם - היא לא נפסקה' .
אט-אט החלו האסירים להשתחרר ולאחר בירורים בין המחלקה הפוליטית של הסוכנות היהודית לבין שלטונות המנדט, נתבטלה (בסוף אוגוסט) פקודת מושל מחוז יפו על אסירי כפר-סבא, והם שוחררו מבית-הסוהר בירושלים, בלי שחתמו על כתב התנהגות טובה.
מ. פרלמן (בספרו ''בן-גוריון מביט אחורה), מביא בשמו של בן-גוריון :
"ערב אחד אירעה תקרית משעשעת, בעלת תוצאות מועילות. היה עלינו, כנציגי הסוכנות לאכול ארוחת-צהריים בבית הממשלה ואני נתבקשתי לבוא במיוחד מוקדם יותר, כדי שנוכל לשוחח לפני הארוחה. סר ארתור ווקופ הוביל אותי לטיול בגנים היפים של הארמון ושעה שהיינו מטיילים ומשוחחים, עברנו על-פני אנשים שעבדו בגן. נדמה היה לי, כי מספר העובדים גדול מהדרוש, ומשהגענו פנים על פנים מול אחד מהם) הזדקף הלה עם את ביד וברכני בשלום. היה זה ידידי בנקובר, איש קיבוץ, שנאסר ונידון לכלא, ימים מספר קודם לכן. מסתבר, כי האנשים שהורשעו בעבירות קלות, היו מבלים את לילותיהם בתא סגור ואת ימיהם בגן. סר ארתור ווקופ הבחין, כי אין בנקובר אחד הגננים שבתקן, ואין הוא אלא אסיר. דבר זה הביאו במבוכה, שכן היה עליו לטפל באורח, שהיה ידידו של האסיר, ונוסף על כך מרצה האסיר הזה את עוונו בביתו שלו עצמו. שוחחנו על כך ואני סיפרתי לנציב העליון עד כמה האסיר הזה הוא אידיאליסט וחלוץ נאמן. הוספתי, כי יכול היה לקרות, שאני עצמי אעבוד בגנים במקומו, כי אף אנכי תומך בהפגנה שבה נאסר ומצדד במטרותיה.
"למחרת בבוקר טילפן אלי : ,אני מצטער מאז"', אמר, ,אך בעייני במסמכים נתברר לי שאין זה כפי שסבור הייתי, שיש לי שלטון ריבוני בארץ הזאת. נראה לי, כי אין לי סמכות לשחרר אסיר שנידון. רק ראש המשטרה בלבד יכול לעשות זאת'. השיבותי לו : 'סר ארתור, אני משאיר לכושר המצאתך למצוא דרך לשחררו'. למחרת שוחררו בנקובר וחבריו.
189