חבלי בניינה של כפר-סבא החלו בשנת 1903, לאחר שעוד בשנת 1901 רכשה יד יהודית חלקת-אדמה מן הערבים ''בין פתח-תקווה וחדרה''. היתה זו, באותם הימים, לא רק חלקת האדמה היהודית היחידה בין פתח-תקווה לבין חדרה אלא אף השטח העברי הראשון בנפת שכם-טול-כרם, שהיתה ידועה כאזור של שודדים ופורעים וכים של שנאת יהודים. אולם עברו שנים עד שעל פני חלקה זו קם ישוב בר קיימא. האדמה עברה מיד ליד עד שנרכשה לבסוף בידי הברון רוטשילד, שהועיד אותה ליישובים של בני פתח-תקווה. ואמנם, בשנים הראשונות היו אנשי פתח-תקווה באים לאדמת כפר-סבא לעבדה וחוזרים למושבתם לשבת.

על אדמת כפר-סבא הוקם ה''חאן'', ששימש בעת ובעונה אחת כמקום-מגורים למשפחה, אכסניה לפועלים ואורווה לסוסים. הרשיון ניתן לאורווה בלבד, כי התורכים, ששלטו אז בארץ, לא התירו הקמת בנייני- מגורים. בשבת נשארו בכפר-סבא המשפחה שהחזיקה באכסניה, השומר העברי והבדואים שסייעו בשמירת מטעי-השקדים, שהיו הגידול העיקרי באותם הימים. נוסף על השקדים ניטעו גם איקליפטוסים. ודבר זה מוכיח, כי חלוצי כפר-סבא לא חשבו כי ימצאו מים בשפע באדמתם וכי תהיה ראויה גם למטעי-שלחין (פרדסים וכו'). שטח הקרקעות הגיע ל 7,000 דונאם, שנתחלקו ל-132 חלקות.

עם השנים החלו המתנחלים לחשוב בדבר הקמת מבנים על אדמתם. אולם התורכים התירו, וזה לאחר משא-ומתן וטיפול ממושכים בקושטא, רק הקמת רפתות. על הגבעות שמסביב לכפר-סבא הציבו מתנחליה שומרים, שהיו מודיעים לבונים בהתקרב חחיל תורכי, ואז היו מפסיקים את הבנייה. בקשיים מרובים הוקמו הבניינים, ובשנת 1913, שנה אחת לפני פרוץ המלחמה, נכנסו המתיישבים לבתיהם. הנה כי כן רואים אנו, שעה שנביט אחרונית אל השנים 1903-1913, את לבטין הראשונים של ישוב, שתחילתו שטח-קרקע שמעבדים אותו בימות-החול ועוזבים אותו בשבת, וחמשכו ישוב-קבע ובו כתריסר מבנים קבועים, שהוקמו

בתנאים קשים החלו המתנחלים הראשונים בעבודתם באדמות כפר-סבא, ללא מזונות מספיקים, ללא מים. בלבושם הפשוט ניכרים עוד סימני ארץ מוצאם, אך כבר יש בו אותות ראשונים של סגנון ארצישראלי. בתצלןם נראה אחד מבני משפחת סוסנובסקי, בלבוש שהיה אופייני ביותר לימים הראשונים.

12

| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא